בלשנות בין-דורית / רמי סערי
את מולדת האם נותנת האם
כמו בטפסים הישנים שנהגו לברר
מה ארץ הולדת האם
ומה ארץ הולדת האב.
את שפת האם נותן המקום.
בגללו המקום הוא האב,
או האם, או שניהם גם יחד,
או ציבור בלי פנים הלוקח אותך
ונוטע אותך בחיקו, כדי שתזכור
כל עוד תזכור, באיזה עונג נוצרת
ובאיזה כאב תגורש.
אבל בין העונג לבין הכאב,
ביניהם ואיתם ובלעדיהם,
כל אורח האורך הזה
שמולדת האם היא נר תמיד בו, ממש
כמו חוכמת אמהות מאז ומתמיד:
“ילדים קטנים דורכים על האצבעות,
ילדים גדולים רומסים את הלב”.