גיבוי

אנחנו נוסעים יחד במכונית: אני, ר’, רלי, עמית ועינב. ר’ הוא אבא של עומר. רלי היא אשתו השנייה. עמית ועינב הם הילדים שלהם, בני 11 ו-9, כלומר האחים הקטנים של עומר מצד אביו. אנחנו נוסעים לטקס סיום של עומר. אנחנו משפחה מורחבת מודרנית, ובדרכנו שלנו אנחנו משפחה אחת מאושרת. ואני אומרת את זה לא בציניות ולא בפרפראזה הפוכה על טולסטוי: אנחנו באמת מחבבים אחד את השני. הגירושין שלי ושל ר’ היו תמיד טובים. לא שלא היו ויש לנו חילוקי דעות או אי הסכמות, אבל מהרגע הראשון תמיד היה ברור לנו שעומר הוא מעל לכל, וכך התנהלנו תמיד. ר’ ואני הכרנו עוד בתיכון, ופעם שמעתי את עומר אומר בטלפון לידידה שלו, אבא ואמא שלי היו היי-סקול סוויטהארטס. זה היה באמת מתוק. רלי אפתה לעומר לטקס את העוגיות שהוא הכי אוהב. הוא רצה את עוגת הגבינה שלה שהוא הכי אוהב, אבל היא אמרה לו שהיא לא תחזיק מעמד בדרך, וחוץ מזה ממילא תיכף שבועות, אז היא תכין לו אותה אז. אני שמחה שהיא אופה לו עוגות ועוגיות. לי אין שום מושג באפייה, והדברים שאני יכולה להביא ולתת לעומר הם אחרים. אני שמחה שרלי ועומר אוהבים אחד את השני. רלי הכירה את אבא של עומר ונכנסה לחייהם בערך שנתיים אחרי הפרידה שלנו, כלומר כשעומר היה בערך בן 6. מההתחלה היא אהבה אותו והוא אהב אותה, והאמת שגם אני. היא מקסימה. והכי מצא חן בעיניי שכבר מההתחלה עומר לא הרגיש שיש משהו לא בסדר בזה שהוא אוהב את אשתו החדשה של אבא. הוא לא הרגיש שזה מתחרה באהבה ובקשר שלנו, והוא לא הרגיש שאני מרגישה מאויימת מזה. כי זה מעולם לא איים עליי. אני זוכרת שבגיל 6 או 7 הוא ביקש ממני לעזור לו להכין לרלי כרטיס ברכה ליום ההולדת שלה, וזה נראה לו טבעי לגמרי. הוא לא חשב שהוא צריך להסתיר את זה ממני או להגן עליי. וככה זה נמשך עד היום. אני שמחה שיש לעומר כמה אנשים שאוהבים אותו בכל מיני אופנים וצורות, וכל אחד יכול להציע לו משהו אחר. מכל אחד מאיתנו הוא יכול לקחת ולקבל משהו אחר, אבל כולנו אוהבים אותו מאוד. וזה מרגיע אותי, כי אני יודעת שמה שלא יקרה לי – יכול להיות שאני אהפוך יום אחד לנכה או נתמכת סעד או סתם מתה – עומר לא יישאר לבד בעולם. תמיד יהיו לו אבא שלו ורלי ושני אחים קטנים שמעריצים אותו והוא רודה בהם. ובשבילי, זו מערכת הגיבוי שלי. בגלל זה כשהם היו בשליחות של ארבע שנים בארצות הברית, התחושה הכי קשה שלי היתה שאין לי מערכת גיבוי, שאני מתפקדת בתור אם חד-הורית בלי מערכת גיבוי. במיוחד שזה היה גם בתקופה של כל הבלגנים של עומר. אז מרגע שהם חזרו לארץ בקיץ שעבר אני שמחה שחזרה לפעול גם מערכת הגיבוי שלי. ואני שמחה גם בגלל שנראה לי שהם משפחה ממש טובה ואוהבת. קל לי לפרגן להם מפני שמרגע שאני ור’ נפרדנו זה לא מה שרציתי לעצמי – לא רציתי להתחתן שוב ולא רציתי ילדים נוספים. את החיים שלי רציתי בכיוונים ואפיקים אחרים. כך שאני שמחה בשביל ר’ שהוא מאושר עם רלי ויש לו משפחה חדשה ושני ילדים נוספים, ואני אוהבת את רלי בתור בנאדם, ואני אוהבת את שני הילדים המקסימים והמצחיקים שלהם, ואני חושבת שגם הם מחבבים אותי. אנחנו משפחה מורחבת מודרנית, ובדרכנו שלנו אנחנו משפחה מאושרת.