חזרתי לבית האמנים כדי לראות תמונה אחת בלבד שריתקה אותי בפעם הראשונה שראיתי אותה לפני שבועיים: את “עירום מול המראה” של יצחק ליבנה, במסגרת התערוכה “עירומות”, שבה אישה עירומה גוהרת בפישוק מעל מראה שמונחת על הרצפה. אני חושבת שמה שמרתק אותי בציור הזה הוא לא רק העניין שאישה לא יכולה לראות את העירום המלא שלה עצמה – הערווה שלה – בלי ראי; אלא שיש כאן גם משהו מדויק מאוד על טיבה הרפלקסיבי של התשוקה הנשית. לפחות כמו שאני מכירה אותה, מעצמי. ולפחות כמו שנתקלתי לא מזמן באיזה מאמר על התשוקה הנשית, שאומר, בקיצור, שהתשוקה הנשית מכוונת לעצמה (ואני לא זוכרת איפה זה היה, ואין לי שום קישור, אבל כשקראתי את זה הרגשתי שסופסוף מישהי – החוקרת – הבינה את הגרעין המהותי ביותר של התשוקה הנשית).
יש משהו מאוד נרקיסיסטי בסקס שלי. אני חושבת על זה בהקשר שלי עם אורי, מפני שהיחסים שלנו כל כך קרובים ואינטימיים כבר כמה שנים, כלומר, איתו אני מרגישה הכי בנוח והכי בטוח והכי משוחררת להזדיין כמו שאני רוצה ואיך שאני אוהבת. והדבר הבולט הראשון, והעיקרי, זה שאני מתה על זה שהוא מת על הגוף שלי. מדליק אותי לראות את הגוף שלי דרך העיניים שלו. מרגש אותי להרגיש נחשקת, מסעיר אותי ומגרה אותי ומחרמן אותי לשמוע – לראות – לדעת – שהוא מת על השדיים שלי, על הכוס שלי, על התחת שלי. לראות את המבט שלו מרוכז בפנים שלי. לשמוע אותו נוקב בשמי, אומר אני אוהב אותך, וגם, את הזיון הכי טוב שהיה לי בחיים, בתזונה. כשאני שוכבת איתו אני לגמרי מרוכזת בי ובעצמי. התשוקה שלי היא לא אליו אלא להערצה שלו אליי. הוא רק המראה שלי. זה אוטו-אירוטי. זה כמו לאונן, באמצעותו. זה כאילו שנינו נמצאים שם כדי לענג אותי. התשוקה שלו מכוונת אליי, והתשוקה שלי מכוונת אליי. התשוקה של שנינו מכוונת אליי.
אם זה נשמע למישהו נצלני, אגואיסטי, אינסטרומנטלי, מחפצן – נרקיסיסטי, בקיצור – כל מה שאני יכולה להגיד, בצער, זה שהוא לא מכיר כנראה את “אתה בוודאי זוכר” של דליה רביקוביץ’:
“נרקיס אהב כל כך את עצמו / טיפש מי שלא מבין שהוא אהב גם את הנחל”
(והנה עוד משהו שאני יודעת על עצמי: תמונות עירום של גברים – במגזינים או סרטוני פורנו – לא עושות לי כלום. אבל תמונות נשים – כן, ועוד איך. וזה לא בגלל שאני לסבית מודחקת או דו-מינית. אני הכי הטרוסקסואלית שאפשר, לצערי או לשמחתי. תמונות פורנו של נשים מעוררות אותי מפני שבהרבה מובנים זה כמו לראות את עצמך. את עצמך ואיך את נראית כשעושים לך מה שעושים לך. ובגלל – שוב – ההשתקפות הזאת, והתשוקה העצמית הזאת, אני חושבת שלנשים קל הרבה יותר מאשר לגברים לנוע על כל הטווח שבין הטרוסקסואליות לדו-מיניות ללסביות)
לוס איריגראי, לדעתי, היא החוקרת שלך. ב”מין זה שאינו אחד”. ואחלה
פוסט. מזדהה.
ואולי זה בגלל שנשים הן האובייקט וגברים הם הסובייקט בערך משחר
ההיסטוריה, ולכן לא מפתיע שנשים רואות את עצמן דרך עיניים של גברים
(גם כשהן מסתכלות על עצמן. גם כשהן עושות אהבה עם נשים. גם כשהן
מאוננות) וההתעוררות המינית שלהן קשורה בילט אין למבט ולאישור שלהם.
כל אחד/ת היה רוצה להיות נאהב/ת, נערצ/ת, נחשק/ת, אבל בשבילי להרגיש
שהדבר הוא תלוי גוף, נפח, גודל, צורה, זה רע גם להנאה המינית שלי וגם
לעצם קיומי הכללי. כרגע זה המצב. חבר לשעבר אמר לי פעם: מה רע בקצת
לחפצן? אולי אנחנו צריכים את זה. השאלה הזו עוקבת אחרי בסמטאות אפלות,
ואני נוטה לחשוב שלא, אנחנו לא צריכים לחפצן. אנחנו צריכים פשוט לחבר
את המין עם העולם הרגיל שלנו כמה שיותר, ככל שהעולמות האלו יתחברו
ומין לא יהיה חריג, משהו שמובילים אליו, שמוביל ל- אלא חלק אינטגרלי
של יחסי אהבה וקרבה באשר הם, החיבור והקרבה הם מה שיעוררו אותנו, לא
הגוף בפני עצמו ולא המבט עליו. המין לא יכול להשאר אוטונומי, זה הורג
אותנו הן כחברה והן כאינדיוודואלים. סליחה על המחשבות המעופפות בחלל,
הנושא מעסיק אותי הרבה ואני נוטה להסחף בדיונים עליו 🙂
לדעתי זה קשור גם לכך שהאקט המיני הגברי של חדירה הוא אלים יותר וחד
כיווני ולחשוב שמישהו יעשה לך את מה שאתה עושה לאדם אחר באופן הזה קשה
הרבה יותר לגבר מהמחשבה של אישה על המגע שלה עם אישה אחרת. כל המגע
הפיזי בין נשים הוא יותר עגול ורך והדדי.
פוזי – אין לי מושג למה התגובה שלך הסתננה אצלי לספאם, ומצטערת שהפרסום שלה התעכב קצת בגלל זה. ה-CTO של הבלוג הזה יצטרך לתת על זה את הדין:) וכן, אני חושבת שזה נכון, וגם זה חלק בלתי נפרד מהקלות שבה נשים יכולות להיות גם עם גברים וגם עם נשים, במחשבה או בפועל, ולגברים זה הרבה יותר קשה.
אליאונורה – תודה. כמו שכתבתי אצלך פעם, ניסיתי לקרוא את לוס איריגארי ונחלתי כשלון צורב ומפח נפש – זה בלתי קריא לחלוטין בעיניי, וכל הכבוד לך שצלחת את זה. אבל אם היא החוקרת שכיוונתי אליה, אז זה משמח אותי, באמת.
שני – יקירתי, אהובתי – תרגישי חופשי להיסחף. אני בעצמי עוד מנסה לשחק עם זה. אני מבינה מה שאת אומרת בקשר למבט הגברי ואיך זה הפך ועלול להפוך את האישה לאובייקט. אבל החוויה שלי, שאותה אני מנסה לתאר, היא איך המבט הזה מעצים דווקא את תחושת הסובייקט שלי. הוא מעצים את התחושות והחוויות הגופניות והרגשיות שלי, כסובייקט. אולי זה בגלל שזה לא “מבט גברי” כללי, זר ומופשט, אלא מבט מסוים של גבר מסוים שאיתו אני חולקת אינטימיות ארוכה ועמוקה. אולי זה בגלל שאני מרגישה מספיק עצמאית ואוטונומית וחזקה. לא יודעת. ועם או בלי קשר, אני חושבת שצריך לזכור גם בעניין “המבט” שכל אחת מאיתנו זקוקה ומחפשת לא פעם דווקא את המבט הנשי – לפעמים זה דווקא המבט והאישור של נשים אחרות שאנחנו מחפשות (או חוששות מפניו) ולא של “הגבר”, ושוב, בלי שום קשר לחד או דו מיניות. כנראה שבסופו של דבר כולנו, כבני אדם, זקוקים ל”מבט” של בני אדם אחרים. אבל זה באמת נראה לי כבר נושא נפרד.
בחזרה לעניין הסובייקט, אני מבינה גם איך זה יכול להתפרש כיצירת תלות – נרקיס והנחל וכו’, אבל מצד שני זה גם יכול להעניק חופש – אם התשוקה שלי מכוונת אל עצמי, אז אני יכולה לבחור איך לממש אותה: עם גבר, עם אשה, עם עצמי (הרי זה בסופו של דבר אוטו-אירוטי. ואגב, ספר צילום שעוסק באוננות שחביב עליי מאוד נקרא I Am My Lover). כך שגם כאן, כמו בהמון דברים אחרים, זה יכול להיות מחליש וזה יכול להיות מעצים. תלוי בסובייקט ובקונטקסט.
קשה לי לדעת איך אישה מרגישה. זה ממש מעניין. אני מנסה לחשוב ממה אני
נהנה בסקס, והאם אני נהנה מזה שאישה רואה אותי כמושך, האם העובדה
שאישה מעריצה את הגוף שלי. יכול להיות שזה משהו מאד אישי שקשור לתפיסת
הגוף שלי – אני לא יודע. חוץ מזה, אני חושב שזה גם קשור לעובדה שהגוף
הנשי יפה יותר לפי התפיסה הרווחת (פחות שיער, יותר קימורים), מאשר
הגוף הגברי. אני מודע לכך שזו גרסה של מה ששני אמרה, אבל קשה לי להגיע
להחלטה עם עצמי. שאלתי ידידה שלי על הנושא, והיא סיפרה שהיא הרגישה גם
כך, ואחר כך העלתה את השאלה של: האם זין זה טעם נרכש? פוסט מעניין,
עשה לי לחשוב הרבה.
זו באמת שאלה מעניינת, האם זין הוא טעם נרכש. אני יכולה לחשוב על נימוקים טובים לכאן ולכאן, וכמו שאמרת, זה קשור גם לנקודה שאתה ושני נוגעים בה (האופן שבו שאנחנו מטמיעים לתוך המיניות שלנו גם הבניות חברתיות ותרבותיות והיסטוריות) . אני חושבת שאין כמעט שום אספקט בחיים שלנו שהוא אך ורק מולד (תורשה) או אך ורק נרכש (סביבה). זה כמעט תמיד השילוב (רב העוצמה) שבין שניהם, האופן שבו הם פועלים אחד על השני ומפעילים אחד את השני. זה מה שהופך את החיים האנושיים שלנו למורכבים כל כך, באופן אינסופי ממש, אבל גם מרתקים לאין שיעור 🙂
פוסט שלם על אוטו-אירוטיקה נשית והערצה לגוף הנשי, וזה היה ברור שהגבר
היחיד שיגיב בו יהיה חייב להעביר את הנושא ממיניות נשית אל זין. “האם
זין הוא טעם נרכש”? נו באמת. מדברות על סובייקט נשי מיני אוטונומי
עכשיו. הזין שלך יכול לחכות לאחר כך.
היי… אני הידידה של עופר מהתגובה. זה אני העלתי את הסוגיה, לא הוא, אליאונורה. זה התקשר לי, כי אני תמיד עושה השוואה הפוכה- למה דווקא הגוף הנשי כן והגוף הגברי לא? ניסיתי לשאול את עצמי האם הייתי מוקסמת מהגוף הגברי בהתחלה כשנחשפתי אליו, והתשובה הייתה… לא כל כך. זה לקח זמן.
היי ליב, תודה על התגובה.
באתי אחרי הרבה זמן וחיפשתי אם כתבת על המפגש שלנו…פאלוצנטרי ככל הגברים, כנראה.
בכל מקרה, כן לוס איריגארי, התכוונתי לכתוב לך וראיתי שכבר כתבו, אז אני לא יכול לצאת ממש חכם, אבל מעניין שאת אומרת שזה בלתי קריא ובכל זאת כנראה שזה “חדר” עמוק.
“קשה קשה” “להמנע” מ”החלקות” “פרוידיאניות”.
מקווה שהכל כשורה.
היי, טוב לשמוע ממך, במיוחד כשאני קוראת אצלך שוב. יופי שחזרת לכתוב. אצלי הכל בסדר, ודווקא כתבתי על החומוס שלנו בעכרמאווי. חפש קצת קדימה.
ד”ש לנון שלך, ואני מקווה שאתם מתאקלמים שם עם כל המעברים.