(קטעים ממייל)
מה אני חושבת על בדסמ? אני בעיקר חושבת שאין לי הרבה מושג מה זה באמת. כלומר, בטח, יש לי מושג מאוד כללי ורופף כמו כל אדם ממוצע מהרחוב, אבל די ברור לי שזה מושג מאוד שטחי ולא מדויק במקרה הטוב, ואולי אפילו מעוות ורחוק מאוד במקרה המציאותי. אני חושבת שזה כמו שאנשים לא ממש יודעים מה זה פאנק – הם רק חושבים שהם יודעים שזו תספורת מוהוק צבעונית ומוזיקה רועשת. אבל אין להם שום מושג לגבי ההיסטוריה של זה, הפילוסופיה של זה, הסוציולוגיה של זה, החשיבות של זה, הרעיונות והתפיסות, הניואנסים והגוונים והויכוחים בתוך זה, ההתפתחות וההשפעות של זה, מושג הקהילה בתוך זה ועוד ועוד. אז די ברור לי שככה זה בטח גם עם בדסמ (מצחיק, יש קשר היסטורי לא רופף בכלל בין פאנק ובדסמ, עכשיו כשאני חושבת על זה). כך שזה תמיד מציב אותי בעמדה של צופה מהצד, שהיא בהכרח תמיד עמדה מאוד שטחית ומציצנית.
אם אני מנסה לפרק את הבדסמ למרכיבים שלו, אני חושבת שאולי המרכיב היחידי שאני יכולה להבין ולהזדהות איתו זה ענין השליטה. גם די ברור לי שמדובר בספקטרום או רצף מאוד מאוד רחב, ולא עניין בינארי ושחור/לבן של אם אדם הוא כן בדסמ או לא באופן מוחלט ונחרץ. אבל אני חושבת שעניין הקשירות לא מדבר אליי, וגם לא כל בגדי העור והלטקס, השוטים, האביזרים, המכשירים וכו’. אני יודעת שאני לא אוהבת להיות קשורה – אני יותר מדי אוהבת את הידיים והרגליים שלי חופשיות כדי להשתמש בהן, ואני לא אוהבת לספוג מכות והצלפות, ואני הכי לא אוהבת, וזה באופן הכי החלטי וברור, שצובטים לי את הפטמות. גברים שצובטים לי את הפטמות בלי בכלל לבדוק איתי קודם אם אני אוהבת או רוצה בזה, אלא פשוט מניחים שכל הנשים אוהבות את זה, הם גברים שבדרך כלל מעבירים לי את כל החשק על המקום. ובכלל, כשאני חושבת על זה עכשיו, אני אדם של מגע די עדין, אבל לאורך זמן. כזה שנבנה לאט לאט ושיש בו מקצב קבוע (טוב, לא סתם אני חובבת גדולה של בס).
אז אני חושבת שזה פחות או יותר מכסה גם את עניין הסאדו-מאזו – אני לא אוהבת שמכאיבים לי ואין לי שום עניין להכאיב למישהו אחר. זה לא מעורר אותי ולא מגרה אותי ולא עושה לי שומדבר.
כך שנשאר רק עניין השליטה, ואני חוזרת שוב לעקרון הרצף. איכשהו לא נראה לי שהעובדה שאני מחבבת שהגבר הוא הצד השולט יותר ואני בצד הנשלט יותר מקנה לי איזה כרטיס כניסה לקהילת הבדסמ. כי זה משהו הרבה יותר “רך” אצלי, ולא קשוח והארדקור כמו שאני מדמיינת לעצמי את הבדסמ (וכאמור, יכול להיות שהרושם שלי מוטעה). פשוט נראה לי שאני הרבה יותר מדי סופטקור, אפילו יותר מהצד ה”רך” של הספקטרום הבדסמי. הדבר הכי קרוב אצלי אולי לבדסמ זה מין אנאלי, שאני נוטה לחבב מפני שיש בו מרכיבים כל כך מובהקים של שליטה ושל כאב ועונג שכרוכים ביחד. אבל זהו, בערך.
אם יעלו לי עוד דברים בראש בנושא הזה אני אכתוב לך אותם.
עכשיו הסתבכת 🙂
אבל מה זה אומר,הגבר שולט יותר ? ובמה מתבטאת הנשלטות שלך ? ואיך זה קורה,הוא לוקח מקום או את מפנה לו ?
כמה זה חשוב להיות שייך ?
אם אני מבינה מה שאת מכוונת אליו, אז נכון: אם אני מפנה מקום לגבר לשלוט, אם אני מפקידה בידיו מרצוני את השליטה, אז זה קצת חותר תחת האבחנה הראשונית של שולט ונשלטת: כי אם זה ככה, אז מי פה באמת השולט? כך שזה קצת מטשטש את החלוקה המובהקת בין “שולט” ו”נשלטת”. אין ספק שזה משחק, משחק שנעשה בגבולות מאוד ברורים של שליטה. וזה בסדר, כי משחקים הם חשובים. הם מלמדים אותנו על הפנטזיות הכי כמוסות, הכי פרימיטיביות והכי בסיסיות שלנו. ככה שזה בסדר גמור מצדי לומר ששני הצדדים גם שולטים וגם נשלטים, כל אחד בדרך אחרת.
אני לא בטוחה שהבנתי את השאלה על להיות שייך בהקשר הזה, אז אני אכתוב באופן כללי. אני חושבת שלהיות שייך זה חשוב עד גבול מסוים. לכל אחד מאיתנו יש צורך בשייכות, אבל כל אחד מחליט איפה הגבול שלו ומה המחיר שהוא מוכן לשלם. כי לשייכות יש מחיר, בדיוק כמו לאי-שייכות. מי שיותר חשוב לו חופש ושמירה על הזהות האמיתית שלו יודע שיש לזה מחיר מבחינת השייכות, אבל אני חושבת שזה מחיר שהוא מוכן לשלם כי הוא יודע שהמחיר ההפוך יהיה גבוה יותר מבחינתו.
“ככה שזה בסדר גמור מצדי לומר ששני הצדדים גם שולטים וגם נשלטים, כל אחד בדרך אחרת.”
כן,כמו שכל אחד מקיים בתוכו את הדואליות של זכר ונקבה.
ואת נושא השייכות זרקתי לאוויר בגלל הדיון הפנימי הזה שלך לגבי הההשתייכות או חוסר ההשתייכות לקהילה וחוקיה,אבל אני חושבת שהתשובה שלך עונה על כך,גם כן 🙂
נכון מאוד, לגבי הדואליות של זכר ונקבה.
תודה על ההבהרה. ותודה בכלל על התגובות שלך:)
כל עמדה שלא מגובה בכל מה שפירטת היא בהכרח שטחית ומציצנית?
זה מאוד מאוד(מאוד) מגביל את היכולת שלנו לקבוע עמדות.
זו אני שצריכה להודות לך,אם כבר בתודות עסקינן – תודה על המילים המסודרות כה יפה על מדף הבלוג. תודה על החשיפה של הנפש היפה שלך והמוח הנבון גם כן.תודה על מגוון הנושאים ותודה לעופר שהביאוני עד הלום 🙂
יוד – לא אבנתי כלום,תסביר?