תפילות יום השישי

1.
מכל הלהקות שפועלות היום בירושלים, אני בספק אם יש להקה שנשמעת כמו ירושלים יותר ממוג’הדין. וצריך להגיד כבר על ההתחלה שמדובר בבחירה מבריקה של שם.

2.
חיפשתי את הקטע הזה ביומן סיאטל שלי מסתיו 2002:

יום חמישי, 19.9.02
מהחלון שלי אני רואה שהתחיל לרדת גשם, וזה נחמד לי כי כל היום הסתובבתי בחוץ ועכשיו כבר לפנות ערב ואני אחרי מקלחת ושומעת מוסיקה וכותבת. יש לי הר של דיסקים וספרים ופליירים ועיתונים מקומיים שהבאתי איתי משיטוטיי היום. אני כבר יומיים כאן והמלון הזה מעניין בעיניי. הוא מינימליסטי על גבול הספרטני והנזירי. אחר הצהריים בדרך לכאן קניתי פרחים לחדר – דליות בצבעי אדום, כתום וצהוב מקסימות. בדרך חזרה לכאן גם נתקלתי בחנות דיסקים משומשים בשם Wall of Sound ורק בגלל ההפתעה קניתי שם דיסק מוזר שנקרא Walking in Jerusalem שעשה מישהו עם כל מיני יקירי מוסררה והסצינה הירושלמית. אין לי מושג מי זה, מה זה ואיך זה התגלגל לכאן. אלוהים יודע. אני אצטרך לשאול את יורם מה הוא יודע על זה כשאחזור.*

3.
היום אני יודעת ש-Walking in Jerusalem הוא הפרויקט השני המוקדש לירושלים של המוזיקאי הגרמני-פולני סבסטיאן מייזנר, הפועל תחת השם Random_Inc. במהלך חודש אפריל 2002 שהה מייזנר בירושלים, ודגם והקליט צלילים שונים במהלך שיטוטיו בעיר. 23 הרצועות באלבום מתעדות את השוטטויות והמפגשים שלו עם אותם “יקירי מוסררה והסצינה הירושלמית”:
Random Inc meets Tim Hecker in Musrara
Random Inc meets Ran Slavin in Me-ah Shearim
Random Inc meets Dub Taylor in Mahane Yehuda
Random Inc meets Electric Birds at Mamillah
Random Inc in Katamon
Random Inc meets Bizz Circuits in Sheik Jarrah
Random Inc meets Ultra Red in Deir Yassin
Leaving Jerusalem – Independence Night by Eran Sachs

וכן הלאה וכן הלאה. החוברת הנלווית לדיסק מכילה צילומים שונים וציטוטים (מתורגמים) של יהודה עמיחי, מחמוד דרוויש, חליל סקאקיני, עמוס אילון, עמוס עוז, יורם קניוק ועוד. אבל מה שבעיקר צריך לזכור הוא שלשוטט בירושלים באפריל 2002 היה מהנה כמו לטייל על שפת תהום או על פתח של הר געש מעשן. רנדום אינק חיבר את הקולות והצלילים שאסף למוזיקה אלקטרונית מינימליסטית, איטית, כבושה, ויצר קולאז’ של סאונד שבו הכל רוחש מתחת לפני השטח: יהודים, ערבים, תפילות, שווקים, מחבלים מתאבדים, אוטובוסים מתפוצצים, ובכל רגע הכל מאיים להתפרץ ולקבור את כולם תחת זרם של לבה רותחת.

4.
שישי בערב, אוגנדה, יולי 2010. מוג’הדין הם שלישייה שמורכבת מסולן, בסיסט ואדריכל של סאונד שאמון על הסמפלר. הצליל שלהם מסונתז ועובר דרך פילטרים שונים, עם הרבה לולאות, הכפלות, עיוותים ומתיחות. למרות שזה נשמע לכאורה כמו מוזיקה קשה לעיכול, יש בה משהו מלודי וקצבי באופן כמעט מפתיע. לא לגמרי מפתיע, כי התשתית המוזיקלית של מוג’הדין היא פוסט-פאנק, וג’וי דיוויז’ן אם רוצים לדייק יותר. חוץ מג’וי דיוויז’ן המוזיקה של מוג’הדין מעלה באוב גם את תפילות יום השישי שעל הר הבית, קריאות המואזין ותהילים של סטיב רייך. כך שגם אם מבחינה מוזיקלית אין הרבה דימיון בין Walking in Jerusalem ומוג’הדין – במקום שבו Walking in Jerusalem היה אלקטרוניקה מינימליסטית וכבושה, המוזיקה של מוג’הדין היא אינדסטריאלית מוצהרת, כוחנית ואקספרסיבית – התחושות ששניהם מעוררים אצלי הן דומות. התחושה הירושלמית כל כך של מחנק ומלנכוליה כבושה, של דממה וסערה, התחושה של פורענות ממשמשת ובאה, התחושה של קרעים, רסיסים ושברי פנים, התחושה המעוותת לפעמים של זמן ומקום, התחושה שהכל רוחש ומפעפע מתחת לפני השטח. משהו מהאווירה המשובשת הזאת ניתן לשמוע – ולהרגיש – בפרויקטים ירושלמיים שונים: החל מנושאי המגבעת, דרך Walking in Jerusalem וכלה בסרט של רן אייזנשטט על Fact. וגם אצל מוג’הדין. הם טובים מאוד, במיוחד – כמו לוחמי החופש שעל שמם הם קרויים – כשהם חיים ובועטים ומסתתרים בהרים.

* יורם הוא כמובן יורם אליקים מבאלאנס/פאקט ז”ל.