כפי שהמלח נמס במים / ארגיריס כיוניס
כפי שהמלח נמס במים, כך
גם אני נמס, לאט לאט, ביקום.
המים נעשים סמיכים מן המלח. האם,
אני תוהה, היקום נעשה סמיך ממני?
(תירגם מיוונית: רמי סערי)
כפי שהמלח נמס במים / ארגיריס כיוניס
כפי שהמלח נמס במים, כך
גם אני נמס, לאט לאט, ביקום.
המים נעשים סמיכים מן המלח. האם,
אני תוהה, היקום נעשה סמיך ממני?
(תירגם מיוונית: רמי סערי)
סגור לתגובות.
🙂
אני יודע שזה לא כל כך קשור, אבל אני מת על רמי סערי, המידאס של המתרגמים כיום בעיניי.
תודה על השיר
על לא דבר, בשמחה.
גם לא קשור. נכנסתי כי אני מתגעגעת. אני קוראת עכשיו את “השיר על ילדי סיביר” בתרגומו.
מתגעגעים. אך מתאזרים יפה יפה בסבלנות.
תודה, פינבר (ונוקה). זה נעים אבל גם קצת מביך, כי הבלוג הזה חתום וגמור. סיימתי פחות או יותר את מכסת המילים הכתובות שלי כאן. אז תודה שוב, וזהו, אני מניחה.
נגמר? מה התחנה הבאה?
דברים לא ממש נגמרים, הם רק משנים צורה (No Coming No Going). ובקשר לתחנה הבאה – מי יודע? אבל אני מבטיחה לעדכן אותך, אם כי זה בטח ייקח עוד זמן.
עצוב לשמוע שהבלוג הזה נגמר… היה מקסים וכתוב היטב. אני אתגעגע ואשמח לדעת על התחנה הבאה.
תודה.
הכתיבה שלך תחסר לי. זו היתה פינה קבועה בסוף השבוע שלי. דרך צלחה
וואו. נגמר ונחתם.
תודה לך על הכל.
אני עדיין קוראת פוסטים ישנים, ומבקרת בתגובות, לראות אולי משהו השתנה ומדגדג לך לכתוב מחדש.
מקווה שטוב אצלך.
לא מכירה “בעולם האמיתי” אבל מתגעגעת.
רק עכשיו (מתוך התגובות) אני מבין שאת מפסיקה לכתוב. חבל, בדיוק התחלתי לעקוב אחריו.
עכשיו באים?! 🙂
בדיוק התכוונתי לכתוב לך תגובה באיחור על הדיאלוגים של אפלטון, שאני לא זוכרת מהם כלום, אבל שזה בטח מעניין בכל הקשור לנושא של מורה ושל למידה. אז תודה.
חצי שנה… פתאום נזכרתי בך, וכמהתי לקרוא. חברה שהיא זרה, אבל כל כך מוכרת…
(כנראה שאמשיך לשוב),
קרן
עקבתי אחרייך בישרא, הגעתי לכאן בעקבות הדיון אצל שלום בוגוסלבסקי. בלעתי את כל הבלוג בשלושה ימים, ולא יצאת לי מהראש כל סוף השבוע.
הכתיבה שלך עושה לי משהו, משהו שקשה לי לשים עליו את האצבע או לתאר במדויק. ואולי זו לא הכתיבה אלא האדם שמצטייר דרכה. קשה לי לכתוב על זה כאן כי המילים איכשהו הופכות את זה למאד לא אישי ואולי אפילו נבוב. אבל רציתי שתדעי שנגעת בי, נטע, מאד מאד עמוק.
גמני כמו קרן לא מכירה בעולם האמיתי, אבל היה לי חשוב לומר לך תודה. וכמובן שיותר מאשמח לשמוע אם את מוצאת את הדרך לתחנה אינטרנטית אחרת.
עדיין נכנסת. עדיין מקווה.
בעיקר שהשתיקה מעידה על כך שטוב לך.
(מותר לומר – געגוע – ?)
נון, איפה את היום?