שירה / חזי לסקלי
שירה חייבת לעמוד ולדבר.
לעמוד על מכונת כביסה מקולקלת ולדבר
בשפתו של הגרב שגרם
לקלקול.
שירה חייבת לעמוד על אדן החלון ולדבר
בשפתם של העומדים על אדן החלון.
שירה חייבת לרקוד,
ולצייץ בשפתו של העכבר המתגורר
מתחת לבמה ונחרד
מעדינותו המופרזת של המחול.
שירה חייבת לדפוק בדלת
חרש או בפראות.
לא לגעת בפעמון.
שירה חייבת לבקר בברצלונה ולדבר שם
א נ ג ל י ת.
שירה חייבת לנוח, בעיקר לנוח.
שירה אינה חייבת להיות שירה.
היא יכולה להיות מזון מדבר.
שירה יכולה להיות קונפיטורה
כלומר פרי מת וטעים.
שירה יכולה להיות סוכרזית
כלומר ממתיק מלאכותי ומסרטן.
שירה יכולה לבנות
בית מגורים
בית חולים
בית ספר
בית סוהר
בית כנסת
אך היא מעדיפה
לגלות
באר חלב באמצע עיר.
שירה חייבת לישון, לישון ולחלום על שירה.
שירה חייבת לשכב, לשכב ולדבר מתוך
שינה.
שירה חייבת להיות קבורה
באדמה
ולדבר בשפתם של המתים.
שירה חייבת לטפל בחולים.
שירה חייבת להכשיל את עצמה,
לבטל את עצמה,
לבגוד בעצמה,
לנטוש ולהינטש.
שירה חייבת לחיות.
(מתוך “באר חלב באמצע עיר”: כל השירים 1968-1992, הוצאת עם עובד)
שיר זה עיר / צ’רלס בוקובסקי
שיר זה עיר מלאה רחובות וביבים
מלאה קדושים, גיבורים, קבצנים, משוגעים
מלאה סתמיות והתמסטלות,
מלאה גשם ורעמים ותקופות
בצורת, שיר זה עיר במלחמה,
שיר זה עיר ששואלת מה השעה,
שיר זה עיר בוערת,
שיר זה עיר חמושה באקדחים
עם מספרות מלאות שיכורים ציניים,
שיר זה עיר שאלוהים רוכב בה עירום
כמו ליידי גודייבה,
שכלבים נובחים בה בלילה ומגרשים את
הדגל, שיר זה עיר של משוררים,
רובם די דומים,
אכולי קנאה ומרירות.
שיר זה העיר הזאת עכשיו,
חמישים מייל משומקום,
9:09 בבוקר,
טעם של אלכוהול וסיגריות,
בלי משטרה, בלי אוהבים, שיטוט ברחובות,
השיר הזה, העיר הזאת, סוגרת את שעריה,
מוקפת מתרסים, ריקה כמעט,
אבלה ללא דמעות, מזדקנת ללא רחמים,
ההרים קשי הסלע,
הים כלהבה סגלגלה,
ירח משולל גדולה,
מוזיקה קטנה מחלונות שבורים.
(תרגום: אדם הורביץ ואיתמר בן כנען, מתוך “כשאתה מחכה לשחר שיזחל דרך הוילון לקחת לך את החיים”, הוצאת הקיבוץ המאוחד)
ביקרתי בברצלונה אבל דיברתי שם צרפתית (מסתבר שזה דומה לקטלאן)…,
אני שירה? וברצינות, אחלה שירים, ואגב, אתמול הייתה בכיכר ספרא הופעה
של התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור במגוון שירי ירושלים יחד עם
עוד זמרים. מכיוון ולא הייתי בקונצרט מאז סיום שירותי הצבאי
(הפילהרמונית זה בחינם לחיילים, ספרי לעומר, ממש כדאי…) החלטתי
ללכת. הסאונד היה על הפנים (בגלל הרוח העזה) והיו הרבה שבאו רק כדי
לשמוע את שירי מימון (שרה יפה את “אור וירושלים”) וגם ירדו על המנצח
(“מה הוא עושה עם המקלות האלה?!”), אבל באופן כללי היה ממש יפה.
ההופעה לכבוד “יום הסטודנט” גם לא הייתה רעה, אבל נראה לי שאני יותר
הטיפוס של הופעות אינטימיות יותר. למרות הכל זה נראה לי יום ירושלים
הכי טוב שהיה לי מאז ומעולם.
אני חזרתי עכשיו מהופעה של האחים רמירז והיה מזעזע. כך שאני מקנאה בך על ההופעות אתמול בלילה של יום הסטודנט, שמעתי שהיה מעולה. לא היה משהו מסוים שסיקרן אותי, וממילא ימיי הסטודנטיאליים כבר מזמן מאחוריי, אז לא חשבתי ללכת. אבל מי יודע, אולי בשנה הבאה. ואתה בטח יותר תרבותי ממני, כי אני במוזיקה קלאסית לא מבינה כלום.
לילה טוב. יש לי יוגה מחר על הבוקר, ומזל, זה יעביר לי את העצבים של ההופעה הערב.
האמת אני לא כזה אוהב קלאסית, ואני גם לא חושב שמי ששומע מוסיקה
קלאסית בהכרח תרבותי יותר ממי ששומע רוקנרול או מזרחית…
אני חייב להודות שהבוקובסקי די מחורבן בעיני. היה מת להיות שירת ביבים. סתם נודניק. את הפרוזה שלו אני מאד אוהב, אבל כמו סיפורים ממישהו שפגשתי במקרה בבאר, סוג של בידור.
לסקלי מלך, כתמיד.
באמת? אצלי זה בדיוק הפוך – אני חושבת שהשירה של בוקובסקי עולה לאין שיעור על הפרוזה שלו. לדעתי אפילו מרגע שמכירים את השירה שלו היא די מייתרת את הפרוזה שלו (טוב, חוץ אולי מ”כלבויניק” ו”שירות הדואר”). והאם אני יכולה להניח שהוא ההשראה לכותרת הבלוג שלך? מתי אתה חוזר לכתוב?
לסקלי הוא לסקלי, עם ההברקות והמוגבלויות שלו. אני עוד לא חושבת שהצלחתי לגמרי לפענח אותו, אבל יש לי רושם שהוא לא הצליח להגיע לרמה של המנטורים שלו, דוגמת וולך וויזלטיר. הם עדיין עולים עליו בעיניי, אם כי בהחלט יכול להיות שאילו היה מאריך ימים היה מצליח להגיע לרמה שלהם.