אני צריכה גשם דחוף. החמסינים האלה של אמצע נובמבר עושים לי שמות בגוף. הגוף, בחיישנים המדויקים שלו, מרגיש שזה לא נורמלי ומגיב בהתאם. אני מרגישה את זה בעיניים, באף, בשיער, בעור, בעייפות. אני צריכה גשם. אני צריכה סקס. אני צריכה אוכל. אני צריכה שעות שינה. אני צריכה ספר טוב. אבל קודם כל גשם. בימים האחרונים אני הולכת על מרבדים של עלים צהובים והם נראים לי כמו מטבעות זהב. זאת כזו מטאפורה יהודה עמיחי-ית ואני כזאת בחורה ספרותית מחורבנת. שלל שלכת, כל מטבעות הזהב האלה. כמו טוב תחת כפות רגליי. השבועיים האחרונים היו כל כך מתישים. כל העבודה הזאת, שעות ארוכות מבוקר עד ערב מול מסך המחשב וכתיבת תוכניות לכנס שנגמר היום. נראה לי שאכנס היום למיטה בשבע. אתמול בערב הייתי בשיעור יוגה. שיעורי היוגה האחרונים שוב טובים. כל כך טוב פשוט להתמיד. אני תמיד נזכרת שפיטר באק, הגיטריסט של REM, אמר פעם שאתה לא יודע כמה רחוק תוכל להגיע רק מעצם זה שתגיע כל בוקר לאולפן ההקלטות בזמן. ככה אני מרגישה לגבי היוגה. יוגה היא לא ספורט תחרותי, אז כל פעם ההתמודדות היא עם עצמך. בכל תירגול מחדש התירגול פוגש אותך איפה שאתה. אתמול משמונה עד עשר בערב היה שיעור של בנות בלבד. אני אוהבת את השעה הזאת לתירגול, כי מצד אחד הגוף כבר חם מכל היום, ומצד שני הוא כבר מתחיל להיות עייף, והתחושה הזאת, בדיוק על התפר שבין ערות לעייפות, היא מאוד נעימה. ואני אוהבת שיעור רק של בנות – זו אנרגיה אחרת משיעורים מעורבים. כמו באגדה על נזירות במנזר שמקבלות כולן את הווסת באותו זמן, מהר מאוד אנחנו נושמות ונושפות ומתנועעות באותו קצב. אצל בנים אפילו תרגילים זהים נראים אחרת – הגוף שלהם שונה, הקצב שלהם אחר, לפעמים זה מנוגד לבנות ולפעמים זה משלים, וגם לזה יש את היופי שלו. הערב חשבתי שאורי יגיע, אבל הוא התקשר חצי חולה. אני רוצה את הגוף שלו. אני רוצה את הסקס שלנו. אני רוצה לעשות לו הכל. אני רוצה שהוא יעשה לי הכל. אני רוצה גשם.
אהבתי כל כך את דימוי מטבעות הזהב. ויש ימים שמתעוררים מוקדם וירושלים עטופה בערפל מכושף שכזה. עשית לי חשק לחזור ליוגה שעזבתי בזמנו בגלל העייפות הזו שאיבדתי את החשק לטפח.
והגיע הזמן לגשם..
כן, בגשם הנשימה קלה יותר:)
הבלוג שלך מצא חן בעיניי מאוד. אני אבוא לבקר בו.