כמה מאכזב. כמה מאכזב ומעליב ומעציב ומדכדך ומשפיל ומרפה-ידיים ומרגיז ומקומם ומבחיל. עברתי כבר את הקרבות על כביש רמות ועל כביש בר אילן, על בתי הקולנוע בשישישבת ועל מצעד הגאווה, אפילו על בית הקפה פרדיסו שבמקור נפתח ברחוב נרקיס, מול בית-כנסת (וגם מול הקליניקה של הגניקולוג שלי, אבל זה לא הפריע לאף אחד), עברתי אפילו את שערוריית המופע על גשר המיתרים, ואף פעם לא הרגשתי כך. אין לי בעיה להילחם על דברים שחשוב להילחם עליהם, גם אם במקומות אחרים הם מובנים מאליהם. כאן שום דבר הוא לא מובן מאליו וזה בסדר, אני מוכנה לעבוד קשה בשביל זה כי זה דווקא נותן ערך לדברים שאני מאמינה בהם. אבל איזו עליבות דווקא מצד מי שנשא איתו כזאת הבטחה, ודווקא מצד מי שידע שיש לו גב חזק בעניין הזה. איזה קוצר-רואי וקוצר-הבנה כלפי העובדה הבסיסית שיש חשיבות לא רק למעשים אלא גם לאיך שהם נראים. כי כן, סביר להניח שבסוף איזשהו חניון יהיה פתוח בשבת. אבל אחרי המהומות של שבוע שעבר זה נראה ומרגיש כמו התקפלות שאין שום דרך להצדיק ולתרץ אותה. איך תבקש אחר-כך מצעירים להישאר בעיר? איך תסתכל להם בעיניים אחרי שהעדפת על פניהם את האינטרסים של העדה הכי צינית, הכי קומבינטורית והכי מניפולטיבית שחיה בעיר הזאת? כמה עלוב.
מחר הפגנה. עוד הפגנה. יצא לי כבר כל החשק, אבל אני אלך אליה לא בתור הפגנה על פתיחת חניון מזויין בשבת, אלא כהפגנה נגד ראש העיר שבחרתי בו.
יפה כתבת ואמרת בייחוד המילים הבאות
“אבל איזו עליבות דווקא מצד מי שנשא איתו כזאת הבטחה, ודווקא מצד מי שידע שיש לו גב חזק בעניין הזה. איזה קוצר-רואי וקוצר-הבנה כלפי העובדה הבסיסית שיש חשיבות לא רק למעשים אלא גם לאיך שהם נראים”.
יישר כוח ונתראה מחר בהפגנה
בהחלט, נתראה אחר הצהריים. אני מקווה שיבואו הרבה אנשים. אנחנו צריכים כל אחד.