כששכבת איתי אמרת כמה אתה אוהב את הגוף שלי ואת כל מה שאני עושה לך. וכשהייתי מעליך וקרובה לגמור הסתכלת עליי בריכוז גדול ואמרת אני אוהב אותך. וגמרתי כשאני מעליך ואחר כך אתה גמרת כשאתה מאחוריי ואז שכבנו חבוקים ומתנשמים והייתי עטופה בגוף שלך. ואחרי שעישנת את הסיגריה הקבועה שלך אמרת מי היה מאמין שזה התחיל בתור בדיחה. ושתקתי, כי לא רציתי להגיד לך שזו לא היתה בדיחה אף פעם, שזה היה רציני כל הזמן מההתחלה, שאף אחד מאיתנו לא היה טורח להתחיל את זה אלמלא זה היה רציני. הנסיבות שבהן זה נולד היו רציניות. שנינו מבוגרים מדי, והחיים כבר נתנו בנו את אותותיהם יותר מדי, והעובדה שלעולם לא נחיה ביחד לא עושה את זה פחות רציני. אז אני לא אומרת כלום ורק מחייכת לעצמי בשקט, כמו שחייכתי לעצמי לפני כמה חודשים, כשבאותה מיטה, ובאותה תנוחה, כשאתה עוטף אותי מאחור, הזכרת לי שכבר עברו ארבע שנים. וגם אז לא יכולתי להגיד לך שהאהבה שלך היא פלא ענקי בעיניי. שמישהו יכול בכלל להתאהב ככה במישהי כל כך מבודדת ומסוגרת. האהבה שלך היא מתנה נדירה, יקרה, יפהפייה. אני מתייחסת אליה כאל משהו קדוש. אני לא מקלה בה ראש לרגע. זה לא יכול להיות יותר רציני.