“ הבדידות שלי החלה לשנות אותי בהדרגה, להפוך אותי לאדם שמעולם לא חזיתי שאהיה, אדם משונה הרבה יותר מכפי שאני רואה את עצמי בדמיוני. אני חושב על כך שאיש מאיתנו אינו מה שהוא רואה בדמיונו, שכל אחד מאיתנו משתדל לראות באור נורמלי את השונות הנוראה של חייו הפנימיים, ועושה זאת באמצעות מגוון של בדיות נוחות. לא היה בכוונתי לשקר לעצמי, אבל הבנתי שתחת האני שהאמנתי בו היה אדם נוסף ששוטט באותו יקום מקביל שמירנדה דיברה עליו – אדם שעבר ברחובות וחלף על פני בתים שהאדריכלות שלהם שונה לחלוטין. “
(סירי הוסטוודט. תרגום: דורית בריל-פולק)
סיימתי לקרוא את הספר של סירי הוסטוודט שנקרא “תוגותיו של אמריקאי”, ועל כריכתו מתנוסס דיוקן עצמי של אדוארד הופר. אהבתי את הספר, זה הספר השלישי שלה שאני קוראת, ואני אוהבת את הכתיבה המדוקדקת והמדויקת שלה. למעט סצינה אחת לקראת סיום שהיתה קצת דאוס-אקס-מכינה, הספר, כאמור, מצא חן בעיניי.
עכשיו אני מתחילה לקרוא את הספר החדש של ניקול קראוס, “אדם נכנס לחדר”.
עומר, שבניגוד לי צם ביום כיפור ושכמוני מסרב להעביר את יום כיפור בחברת סרטים, ביקש ממני לתת לו ספר שיעניין אותו, שיהיה קליל ושל סופר ישראלי. מכיוון שהוא אהב בעבר את “מובינג” נתתי לו את “הידרומניה” החדש של אסף גברון. אני קראתי אותו וחשבתי שהוא ככה-ככה – הוא הזכיר לי קצת את “על-פני כל הבריאה” של רות אוזקי, גם באג’נדה הסביבתית והאנטי-תאגידית שלו, וגם בבניית הדמויות ובמיוחד הדמות הראשית שהזכירה לי קצת את יומי פולר. אלא שאת יומי ואת הספר של אוזקי אהבתי יותר. בכל אופן, עומר נשבר אחרי כמה עמודים מפני שהספר היה עתידני מדי לטעמו, אז נתתי לו את “אמונה עיוורת” של אבי גרפינקל. הוא כבר לקראת סיום שלו ואוהב אותו. חשבתי על זה שזה באמת ספר שמתאים ליום כיפור.
יום כיפור הוא אולי גם הזמן המתאים להודות שבשנה האחרונה שנאתי את “אישה בורחת מבשורה” של דויד גרוסמן. שנאתי את הדמות של אורה, ומכיוון שכל הרומן הזה קם ונופל על אורה, אם לא אהבתי אותה לא היה לי סיכוי לאהוב אותו. אורה מסמלת בעיניי את כל המיינסטרים הישראלי שנוא נפשי, ליתר דיוק את המשפחה הישראלית הטיפוסית, על כל ערכיה, שאיפותיה ופחדיה הבורגניים. לא פלא שהמיינסטרים הישראלי חיבק את הספר הזה באהבה כה גדולה, ולא פלא שאני לא סבלתי אותו. כל מה שמנכר אותי במיינסטרים הישראלי מנכר אותי גם בספר הזה.
(מיד אחרי “אישה בורחת מבשורה” קראתי את “השיבה הביתה” של אנה אנקוויסט, והיא מתמודדת עם הנושא של מות ילד והאובדן האיום שכרוך בכך בצורה כל כך הרבה יותר יפה ולירית ושוברת את הלב)