חזרתי לבית האמנים כדי לראות תמונה אחת בלבד שריתקה אותי בפעם הראשונה שראיתי אותה לפני שבועיים: את “עירום מול המראה” של יצחק ליבנה, במסגרת התערוכה “עירומות”, שבה אישה עירומה גוהרת בפישוק מעל מראה שמונחת על הרצפה. אני חושבת שמה שמרתק אותי בציור הזה הוא לא רק העניין שאישה לא יכולה לראות את העירום המלא שלה עצמה – הערווה שלה – בלי ראי; אלא שיש כאן גם משהו מדויק מאוד על טיבה הרפלקסיבי של התשוקה הנשית. לפחות כמו שאני מכירה אותה, מעצמי. ולפחות כמו שנתקלתי לא מזמן באיזה מאמר על התשוקה הנשית, שאומר, בקיצור, שהתשוקה הנשית מכוונת לעצמה (ואני לא זוכרת איפה זה היה, ואין לי שום קישור, אבל כשקראתי את זה הרגשתי שסופסוף מישהי – החוקרת – הבינה את הגרעין המהותי ביותר של התשוקה הנשית).
יש משהו מאוד נרקיסיסטי בסקס שלי. אני חושבת על זה בהקשר שלי עם אורי, מפני שהיחסים שלנו כל כך קרובים ואינטימיים כבר כמה שנים, כלומר, איתו אני מרגישה הכי בנוח והכי בטוח והכי משוחררת להזדיין כמו שאני רוצה ואיך שאני אוהבת. והדבר הבולט הראשון, והעיקרי, זה שאני מתה על זה שהוא מת על הגוף שלי. מדליק אותי לראות את הגוף שלי דרך העיניים שלו. מרגש אותי להרגיש נחשקת, מסעיר אותי ומגרה אותי ומחרמן אותי לשמוע – לראות – לדעת – שהוא מת על השדיים שלי, על הכוס שלי, על התחת שלי. לראות את המבט שלו מרוכז בפנים שלי. לשמוע אותו נוקב בשמי, אומר אני אוהב אותך, וגם, את הזיון הכי טוב שהיה לי בחיים, בתזונה. כשאני שוכבת איתו אני לגמרי מרוכזת בי ובעצמי. התשוקה שלי היא לא אליו אלא להערצה שלו אליי. הוא רק המראה שלי. זה אוטו-אירוטי. זה כמו לאונן, באמצעותו. זה כאילו שנינו נמצאים שם כדי לענג אותי. התשוקה שלו מכוונת אליי, והתשוקה שלי מכוונת אליי. התשוקה של שנינו מכוונת אליי.
אם זה נשמע למישהו נצלני, אגואיסטי, אינסטרומנטלי, מחפצן – נרקיסיסטי, בקיצור – כל מה שאני יכולה להגיד, בצער, זה שהוא לא מכיר כנראה את “אתה בוודאי זוכר” של דליה רביקוביץ’:
“נרקיס אהב כל כך את עצמו / טיפש מי שלא מבין שהוא אהב גם את הנחל”
(והנה עוד משהו שאני יודעת על עצמי: תמונות עירום של גברים – במגזינים או סרטוני פורנו – לא עושות לי כלום. אבל תמונות נשים – כן, ועוד איך. וזה לא בגלל שאני לסבית מודחקת או דו-מינית. אני הכי הטרוסקסואלית שאפשר, לצערי או לשמחתי. תמונות פורנו של נשים מעוררות אותי מפני שבהרבה מובנים זה כמו לראות את עצמך. את עצמך ואיך את נראית כשעושים לך מה שעושים לך. ובגלל – שוב – ההשתקפות הזאת, והתשוקה העצמית הזאת, אני חושבת שלנשים קל הרבה יותר מאשר לגברים לנוע על כל הטווח שבין הטרוסקסואליות לדו-מיניות ללסביות)