וביום שישי בשתיים בצהריים, כשאני נכנסת למעבדה, Love Grenade מתפוצצים לי בפרצוף עם מיליון זיקוקים צבעוניים ומענגים באוזניים ובלב ומשם מתפשטים לכל הגוף. זה באמת כמו אורגזמה, אני רוצה לגנוח מכל המתיקות והעוצמה וההתכווצויות. ברור, גם הם מנגנים פוסט-משהו – פוסט-פיקסיז ופוסט-נירוונה בעיקר, מה שאומר שהם יודעים דבר או שניים על מלודיה ועל כל מה שהיה שווה לחיות בשבילו בניינטיז – Built to Spill, Sebadoh, Dinosaur Jr., Sunny Day Real Estate. תזכורת לזה שאפשר להפיק כל כך הרבה מכל כך מעט, רק שלישייה של גיטרה-בס-תופים ומיליון טון של כריזמה ודמיון ותשוקה וכל המוּזה שיכולה להיות במוזיקה.
וזה היה רק הסאונד-צ’ק. אלוהים.
אחר-כך הם עלו להופעה מלאה, וזה היה צדק פואטי שבא רק שלושה ימים אחרי האינדי-פאדה. ואם היה צדק אמיתי בעולם ולא רק פואטי, היו רואים אותם במעבדה יותר מקומץ האנשים שהיו שם מול הבמה כשהם ניגנו (טוב, כולם היו עסוקים בלמדוד בגדים במסגרת הארטשיק). אני לא חושבת שהיו שם יותר מעשרה אנשים בקהל, אבל אל”ף, הופעות קטנות הן כיף, ובי”ת, הם רק בהתחלה, והם בטח יופיעו שוב.