לקח לי קצת זמן להבין מה הפריע לי בסרט אתמול (“לאהוב אותך מאז”). תחושת אי הנחת המטרידה שהרגשתי אתמול התנסחה למילים רק היום (ומכאן זה כבר ספוילר): מה שמפריע לי זו ההרגשה שהסרט עושה לעצמו הנחה ענקית בסיום, כשהוא חושף למה באמת ג’ולייט הרגה את הבן שלה. הסרט מנסה לבנות אצל הצופה בהדרגה, ולמן ההתחלה, אמפטיה וחיבה – או לפחות סובלנות מסויימת – כלפי ג’ולייט, גם כשמתברר כבר ב-20-30 הדקות הראשונות שלו שהיא רצחה את בנה. מתוך האמפטיה או הסובלנות הזו הצופה מצפה ללמוד בסופו של דבר למה היא רצחה את בנה, ואני חושבת שזה רק לגיטימי שאני ציפיתי לזה שיתברר שג’ולייט עשתה את זה מתוך המצוקה החריפה, הבדידות והדיכאון שלה (הסרט מתייחס לזה כשהיא מזכירה את הגירושים שלה). כלומר, מה שציפיתי לו הוא שהסרט יצליח להראות שגם רוצחים הם בני אדם בשר ודם, שהגבול בין אדם והורה נורמטיבי לרוצח עלול להיות לפעמים דק מאוד, ואין מה לעשות, עם האמת הלא נעימה והמציקה הזאת כולנו צריכים לחיות. אם זה הכיוון שבו היה מתפתח ומסתיים הסרט הייתי חושבת שזה סרט טוב וחשוב שמטפל ברגישות רבה בנושא טורד מנוחה ומציק שלא לעיתים קרובות אנשים, ובעיקר הורים, מוכנים לדבר עליו בגלוי. אלא שבסוף הסרט מסתבר שג’ולייט לא באמת רצחה את בנה, אלא שמכיוון שהתגלה שהוא חולה במחלה סופנית, היא הרגה אותו כדי שלא יצטרך לסבול סבל נוראי עד מותו. במילים אחרות, לא מדובר בדיוק ברצח בדם קר אלא בהמתת חסד. כמובן שאפשר להתווכח בעד ונגד גם על המתת חסד, אבל זה לא בדיוק אותו דבר כמו רצח. התוצאה היא פתרון זול מאוד לדילמה שהסרט מציג – איך אפשר לגלות חיבה ואמפטיה כלפי רוצח – מפני שבסוף מסתבר שלא מדובר בכלל ברצח. מה שיוצר אצל הצופה קתרזיס מזויף במקרה הטוב, או תחושה שקצת רימו אותו, במקרה הפחות טוב (שהוא המקרה שלי).
ובקשר לזה שהגבול בין אדם נורמטיבי לפושע, ואפילו רוצח, הוא דק מאוד – מי כמוני יודעת את זה. היום נפתח המשפט של עומר – כן, המשפט ההוא שנדחה כבר למעלה משנה, על דברים שהוא עשה לפני למעלה משנתיים – והזכיר לי כמה דק הוא הגבול הזה, כמה שרירותי ואקראי וסתמי, וכמה הדברים היו יכולים להיגמר לגמרי אחרת והרבה הרבה יותר גרוע. זו הקלות הבלתי נסבלת של הקיום. אם כי מצד שני, אני נזכרת בסצינת הרצח הארוכה ב”תשוקה, זהירות”, ובדברים שאמר אנג לי על זה שהוא עשה את הסצינה הזו ארוכה במתכוון, כדי להדגים עד כמה קשה באמת להרוג בן אדם. כך שמי יודע.