על כתיבת יומן.
זה יהיה שטחי לתפוס את היומן רק ככלי קיבול למחשבותיו הפרטיות, הסודיות של אדם – כאיש סוד חירש, אילם ושאינו יודע קרוא וכתוב. אחד התפקידים (החברתיים) העיקריים של היומן הוא בדיוק להיקרא בסתר על ידי אנשים אחרים. ביומן, לא זו בלבד שאני מבטאת את עצמי בפתיחות רבה יותר מכפי שהייתי יכולה לעשות עם כל אדם; אני בוראת את עצמי. היומן הוא כלי לתחושת העצמיות שלי. הוא מייצג אותי כעצמאית רגשית ורוחנית. לפיכך (אבוי) הוא לא פשוט מתעד את חיי היומיום הממשיים שלי אלא – במקרים רבים – מציע להם חלופה.
למה הכתיבה חשובה? בעיקר מתוך אנוכיות אני מניחה. משום שהייתי רוצה להיות הפרסונה הזאת, כותבת, ולא משום שיש משהו שאני חייבת לומר. ומצד שני, למה לא גם זה? עם קצת בניית-אגו – כמו העובדה המוגמרת שהיומן הזה מספק – אני אגיע אל הביטחון שיש לי משהו לומר, שיש לאומרו.
(סוזן סונטג, קטע מהיומנים שלה, 31.12.57. תרגום: דריה שועלי)
הדברים האלה סיפקו לי סופסוף קצה חוט מחשבה.