תגית: פרברים

אני קוראת עכשיו את The Abstinence Teacher של טום פרוטה (Tom Perrotta), מי שכתב את “ילדים קטנים”, שעל-פיו נעשה גם הסרט. “המורה להתנזרות” היא רות, מורה לחינוך מיני בבית-ספר תיכון בפרבר אמריקאי אמיד, בתקופה שבה הימין השמרני והנוצרי כופה על בית-הספר ועליה תוכנית לימודים שיש בה רק מעט מאוד חינוך מיני אמיתי, והרבה מאוד דעות חשוכות ופחדים מפני מין, ובמיוחד מהשילוב הנפיץ של מתבגרים ומין. לפרוטה יש עין חדה מאוד לדמויות ואוזן רגישה מאוד לדיאלוגים, והתוצאה מענגת מאוד, מה גם שהכתיבה הסאטירית שלו על עולם הפרברים הצדקני, מוסרני, מתחסד וצבוע פשוט מצחיקה. כאן היא אפילו הרבה יותר מחודדת מ”ילדים קטנים“. לעיתים קרובות אני מוצאת את עצמי מצחקקת בקול לאורך קטעים שלמים. נדמה לי שחלק גדול מהכתיבה המצחיקה וההומוריסטית שלו הלכה לאיבוד בגירסה הקולנועית של “ילדים קטנים” – איכשהו אני לא זוכרת את הסרט כמצחיק, ואת הספר דווקא כן. אבל מה שאני כן זוכרת ויודעת לגבי טום פרוטה, זה שלמרות הביקורת והסאטירה שלו, יש לו חיבה אנושית בסיסית כלפי הגיבורים שלו – לפחות כלפי הגיבורים הראשיים; את הדמויות המשניות, אלה שבצד של “הרעים”, לא אכפת לו להגחיך ולהפוך לגרוטסקיות. לנצח אזכור לו את החסד שעשה עם שרה, הגיבורה של “ילדים קטנים”, כששיחרר אותה לבסוף מהנישואים הפרבריים המצמיתים שלה, ושירטט עבורה נתיב חלופי של חיים כאם חד-הורית עם בתה הקטנה לוסי, וחזרה לעיר הגדולה (בוסטון) ולמקצוע שאהבה בצעירותה – ספרות. בעיניי אלה חיים טובים ומספקים הרבה יותר. אני תמיד אהבתי להיות אם חד-הורית ושנאתי להיות אישה נשואה ולחיות בפרברים. אני לא בטוחה אפילו שלהיות אם חד-הורית זה קשה יותר – לטפל בבעל וביותר מילד אחד נראה לי פי כמה וכמה יותר נוראי. אני אהבתי את האינטימיות של הורה אחד וילד אחד (ובתקופה מסוימת גם חתול אחד). עם כל הקשיים – הכלכליים בראשם, ואחרים – החיים האלה היו (ועדיין) הרבה יותר מספקים וטובים מהחלופה המונוגמית והפרברית.